שמירת מרחק

עד כאן לשון החוק.
החוק קובע מרחק של שנייה אחת - אבל הניסיון מלמד אותנו שזה לא תמיד מספיק, לכן אנחנו מלמדים שהמרחק הנדרש הוא שתי שניות.
איך מודדים?
מחפשים ובוחרים נקודת סימון למדידה (אבן שפה, עץ, תחנת אוטובוס או כל דבר אחר קבוע, שנמצא בצד הדרך לפני המכונית שנוסעת לפנינו). כאשר החלק האחורי של המכונית שלפנינו עובר על פני נקודת הסימון שבחרנו, אנחנו סופרים עשרים ואחד עשרים ושניים (בהנחה שזמן הספירה הוא בערך שתי שניות). אם תוך כדי הספירה עברנו על פני נקודת הסימון, סימן שאנחנו קרובים מידי לרכב שלפנינו.
ככל שניסע במהירות גבוה יותר כך המרחק במטרים יצטרך להיות גדול יותר. כשאנחנו נוסעים קרוב מדי למשאית שנוסעת לפנינו, שדה הראיה שלנו מוגבל לקיר האחורי של המשאית בלבד. אם נתרחק מהמשאית יפתח לנו שדה ראיה מצידי המשאית, כך נוכל גם להתכונן ולעקוף את המשאית בבטחה.

חשבון:
במהירות של 90 קמ"ש אנחנו עוברים קילומטר וחצי בדקה. נחלק את זה לשישים שניות ונקבל 25 מטרים לשנייה, כלומר המרחק מהרכב שלפנינו במהירות הזו צריך להיות 50 מטר לפחות.
בפועל אנחנו שומרים על מרחק הרבה יותר קטן, וזה מחייב אותנו בעירנות יתר, שאותה קשה לשמר לאורך זמן.
אחוז גבוה מהתאונות בארץ קורות בגלל אי שמירת מרחק.
עלינו לזכור שבתנאי מזג אוויר קשים (ראות מוגבלת, מרחק עצירה גדול יותר וכו')
יש צורך לשמור מרחק יותר גדול, מהרכב שלפנינו.